פסק-דין בתיק עפ"ת 37841-05-12

המערער הורשע על פי הודאתו בתיק גמר 10-11-11 (בימ"ש לתעבורה מרכז) בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ונידון ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, ו- 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין ונפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים החל מיום 3.8.11, כאשר 14 חודשים ראשונים חלים לגבי כל סוגי כלי הרכב, ויתרתם לא תחול לגבי נהיגת מלגזה, כלי עבודתו של המערער.

הערעור מכוון כלפי משך תקופת הפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בימ"ש קמא לא התחשב ברשלנותו התורמת בדרגה גבוהה של המנוח, כפי שתיאר בעצמו בגזר-הדין נושא הערעור, בהודאתו המיידית של המערער ובקבלת האחריות למרות שעל פי חוות דעת הבוחן שהיתה בפני בימ"ש קמא היה מדובר בתאונה שהיתה כמעט בלתי נמנעת, ובכך שלא נהג כפי שנקבע בגזר-הדין שתקופת הפסילה צריכה לא להגיע לרף העליון עליו הסכימו ב"כ הצדדים במסגרת של הסדר טווח, דהיינו, המאשימה עתרה לפסילה למשך 3 שנים וב"כ המערער טען לתקופת הפסילה המסתיימת במועד הדיון בפני בימ"ש קמא.

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי אכן קבע שתקופת הפסילה לא צריכה להגיע כדי התקופה המירבית לה עתרה ב"כ המאשימה בפניו, דהיינו, 3 שנות פסילה, תוך שהוא מביא את הנימוקים לכך שעיקרם רשלנותו הגבוהה של המנוח, ונסיבות אישיות הכרוכות במערער.

עם זאת, כאשר מדובר בהסדר טיעון, הסדר של טווח, אמנם אין מניעה מלערער על גזר-הדין גם כאשר הוא נמצא בגדר הטווח שהוצג בפני בימ"ש קמא, אך נחוצות נסיבות מיוחדות כדי לשנות את גזר-הדין של ביהמ"ש קמא, כל עוד הוא נמצא במסגרת הטווח (ראה לאחרונה ע"פ 3757/12 מחרב נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופטת דפנה ברק ארז, ניתן ביום 24.6.12, סעיף 10 של פסק הדין).

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ועונש הפסילה בפועל שהוטל על המערער איננו חורג ממסגרת הטווח שהוצג בבית משפט קמא, ומאחר ובחלקו הניכר סויג לנהיגה על כלי רכב שאיננו כלי עבודתו של המערער, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ה תמוז תשע"ב, 15/07/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.  

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: